חנקין (בלקינד) אולגה
שנת לידה: תרי"ב 1852
שנת עלייה: תרמ"ו 1886
שנת הגעה למושבה: תרמ"ו 1886
מקום מגורים במושבה:
עיסוק: מיילדת
שנת עזיבה:
לאן עזבה:
שנת פטירה: תש"ג 1943
מקום קבורה: ישראל, הגלבוע
השתייכות לקבוצות
חנקין יהודה לייב
 
חנקין (חלינסקי) שרה
בלקינד מאיר
 
בלקינד (גלצטוך) שפרה
    חנקין יהושע   חנקין (בלקינד) אולגה    
אולגה בלקינד (מימין) וחברות, ראשית שנות העשרים (למאה ה-20)
אולגה חנקין 0שורה שנייה שלישית מימין) בחנוכת בית בלקינד, שנות השלושים (למאה ה-20)

אולגה חנקין, בתם הבכורה של מאיר ושפרה בלקינד, נולדה בעיירה להויסק, פלך מינסק, רוסיה. אביה המורה, בעל ה"חדר המתוקן", לימדה עברית, תנ"ך, משנה ותלמוד.
עם סיום לימודיה בגימנסיה, ביקשה להמשיך את לימודיה באוניברסיטה בפטרבורג אולם הישיבה בעיר הבירה הייתה אסורה על יהודים, לבד מבעלי מקצוע נדרש. אולגה השאפתנית פונה אל הטלגרפיסט של הדואר בעיירתה ולומדת ממנו את המקצוע. בזכות עבודתה זו, היא משיגה רשיון ישיבה בפטרבורג, כאן היא תלמידה עברית ראשונה אשר לומדת בקורס למיילדות שליד האוניברסיטה במטרה להמשיך ללימודי רפואה. לכאן גם הביאה את אחיה ואחותה כדי שיוכלו להמשיך בלימודיהם.
ביתה בפטרבורג היה מרכז לסופרים ולסטודנטים יהודיים כמו גם למשכילים ולמהפכנים רוסיים והיא נמנית עם הראשונים שהעלו את הרעיון הציוני ואת רעיון ביל"ו עוד בטרם החלו הפרעות ("סופות בנגב") בשנת התרמ"א, 1881.
כשיצאו הביל"ויים בדרכם לארץ ישראל, בקיץ התרמ"ב, 1882, פרסמה ב"המליץ" מכתב עידוד נלהב בעברית: "... לכו אחים, בכוחכם זה ועשו בעד עמכם, עם בזוז ושסוי. תחזקנה ידיכם, אל ירך לבבכם, היו לבני חיל, חלוצי צבאאחינו, ושמותיכם יהיו לברכה לדור אחרון, כי הגדלתם לעשות בצעדכם הראשון..." (מ' סמילנסקי, משפחת האדמה, כרך ב' עמ' 134).
בשנת התרמ"ו, 1886, עלתה לארץ, לראשון לציון, והותירה את חלום הלימודים מאחוריה. כשפרץ, שנה לאחר מכן, מרד האיכרים נגד פקידי הברון רוטשילד, ובעת ביקורו של הברון במושבה, השתתפה אולגה חנקין במשלחת הנשים אל הברונית ובזכות הופעתה ודבריה המרשימים ניסתה אשת הברון לרכך את עמדת בעלה כלפי בני ראשון לציון. משנגזרה גזרת הגירוש על בני משפחתה המתמרדים, השפיעה עליהם לוותר, למען טובת היישוב, ולעבור לגדרה.
בשנת התרמ"ח, 1888, נישאה ליהושע חנקין והשניים הקימו את ביתם ביפו.
מאז, תרמה תרומה מכרעת ל"מפעל החנקיני".
כמיילדת מומחית, היו לה מהלכים בבתי נכבדים ערביים ובהשפעתה הסכימו למכור קרקעות. בוקר בוקר הייתה אולגה יוצאת מביתה, רכובה על חמורה הלבן, להגיש את עזרתה כמיילדת וכחובשת לנשות העיר הערביות והיהודיות, ובערב היו מגיעים אל הבית חברים וידידים מהמושבות ויחד היו מתכננים את הפעולות לגאולת קרקעות ברחבי הארץ.בשנים התר"ן-התרנ"א, 1891-1890, השפיעה על ערבים עשירים להלוות לבעלה את הכסף הראשון לרכישת אדמת עמק יזרעאל ועל ד"ר טיומקין - לתת את הסכמתו לגאולת העמק. ובהמשך, כשגזרות השלטון התורכי גרמו לסיכול הקנייה וכספם של יהודים מהגולה נותר בידי המוכר, סייעה לבעלה להחזיר לקונים את הכסף בעוד היא עצמה ובעלה סובלים מחסור ומצוקה.
"ובימים הקשים הראשונים, שעברו על החדרתיים", כותב מ' סמילנסקי (שם, עמ' 140) "ימים של נסיונות, של תקלות, של סכסוכים פנימיים, של רפיון רוח - היו רואים אותה ואת חברה יהושוע באים רכובים על סוסותיהם ועולים מצד הים, מעבר ל"ואדי-חורת"... וכשהיא באה - היתה משביחה את הרוחות ומאמצת את הלבבות..." ובימים קשים אחרים, כשבעלה צפוי למשפטי ממון קשים בשל הסתבכות קניות הקרקע שביצע, שוב עומדת אולגה "כחומה למשפחתה כולה וכסלע איתן לחברה יהושוע. שוב היא סובבת ברגל ורוכבת על חמורה בין הערבים דורשי עצתה הרפואית, ואל שונאי יהושוע תדבר, השכם ודבר, כחברה אוהבת ומעריצה, ותחזק את ידיו ותאמץ את רוחו ותנבא לו כי הלילה האפל יעבור, והשער יבקע שנית ועוד יגיע יומו, כי לגדולות נוצר, וגדולות עוד יפעל ויעשה... (שם, עמ' 141).
בשנת התרע"ה, 1915, נאסר יהושע חנקין, בפקודת ג'מאל פחה, על היותו עסקן ציוני מסוכן וגורש לתורכיה. אולגה גלתה עמו מרצונה. כשתמה מלחמת העולם הראשונה, חזרו השניים לתל-אביב, כאן המשיכה לסייע לפעולת גאולת הקרקע והרבתה לפעול ולתרום למפעלי חסד.
משנפטרה, הובאה לקבורה על יד מעיין חרוד, בצלעו של הר הגלבוע, בחלקת הקבר שהכין יהושע חנקין עבור שניהם, במקום המשקיף על פני עמק יזרעאל שנגאל על ידם.