סיטקוב יששכר
שנת לידה: תרמ"ט 1888
מקום לידה: רוסיה, אודסה
שנת עלייה: תרס"ח 1908
שנת הגעה למושבה:
מקום מגורים במושבה:
עיסוק: פרדסן
שנת עזיבה:
לאן עזב:
שנת פטירה: תשי"א 1951
טרכטנברג יחיאל
 
טרכטנברג (סמילנסקי) שפרה
סיטקוב אריה
 
סיטקוב לאה
    סיטקוב (טרכטנברג) חנה   סיטקוב יששכר    
ילדי האישיות המוצגת:   סיטקוב אריה

יששכר סיטקוב נולד ברוסיה, אודיסה. נמנה עם חבורת "פועלי ציון" בעיר ויחד עם חבריו, הצטרף ל"הגנה העצמית" שהוקמה כתגובה לגל הפרעות אשר שטף את אוקראינה. בן 16, השתתף בהגנה על הקהילה היהודית באודיסה (בשנת התרס"ה, 1905).
בשנת התרס"ח, 1908, עלה לארץ בעלייה השנייה. לאחר תקופת עבודה קצרה בחדרה, הצטרף ביבנאל ל"השומר" והיה לאחד מראשי הארגון. מן הגליל התחתון, בתפקידו כראש השומרים, עבר לחדרה ולראשון לציון. היה חבר בארגון "השומר" עד לפירוקו בשנת 1919.
בשנת 1910, נשלח על ידי "השומר" לדמשק והביא משם נשק.
בהמשך, נאסר בחדרה על ידי המשטרה הטורקית לאחר התנגשות בין השומרים העבריים לבין קבוצת גנבים ערביים. בשנת 1915 נאסר שנית, בהיותו בירושלים בענייני ארגונו, ולאחר שהתנסה בעינויים קשים נשלח לדמשק כדי לעמוד למשפט צבאי באשמת מרד במלכות. לאחר תלייתו של נעמן בלקינד ובהשתדלותם של ד"ר רופין בקושטא ומאיר דיזנגוף בדמשק, שוחרר.
לאחר מלחמת העולם הראשונה, חזר לביתו בראשון לציון ועבד במשק חותנו (יחיאל טרכטנברג) ואף הקים לעצמו כוורות דבורים שבטיפולן התמחה. בהמשך, החל לעבוד במחלקת העבודות הציבוריות של הממשלה האנגלית (מחלקה שהפכה מאוחר יותר ל"סולל בונה") והשתתף בהקמת מסילות הברזל סרפנד-לוד. בשנת 1925, נשלח על ידי יהושע חנקין ו"הכשרת הישוב" לעזה ולבאר שבע ועסק ברכישת אדמות בנגב.
למן שנת 1926, ביתו של יששכר סיטקוב ברחובות, שם הוא נעשה פרדסן, אולם את מרבית זמנו הקדיש לפעילות ציבורית.
ראשית דרכו הציבורית בארץ כחבר ב"פועלי ציון", ב"מרכז הסתדרות החקלאים של העובד" ובמפלגת "אחדות העבודה". נמנה עם הצירים שהשתתפו באסיפת היסוד של הסתדרות העובדים. בשנת 1932 נכנס להנהלת מרכז "התאחדות האכרים" ושלוש שנים מאוחר יותר נשלח על ידי ההתאחדות ועל ידי הסוכנות היהודית לרומניה, צ'כוסלובקיה, טרנסילבניה ופולין כדי לבחור אנשים אשר מתאימים לעבודה חקלאית ולחלק להם סרטיפיקטים לצורך העלייה לארץ.
פעילותו הציבורית הבולטת ביותר, אשר נמשכה ארבעים ושתיים שנים, היא פעילותו ב"הגנה": החל משנת 1929 הריהו פעיל בארגון ההגנה הכללית בדרום הארץ וביהודה והוא מתמנה למפקדו של הארגון ביהודה; במשך שבע-עשרה שנים הוא נציגם של התאחדות האיכרים ושל הציבור האזרחי במפקדת ה"הגנה" הארצית; לקח חלק בארגון חיל הנוטרים; בשנת 1937 נשלח מטעם מפקד ה"הגנה" - יחד עם אליהו גולומב - לקונגרס הציוני בציריך במטרה להבטיח שם תקציב ל"הגנה"; באותה שנה, לאחר שהתקבלו החלטות "ועד פיל", נמנה עם הוועדה לייצוב הגבולות וארגון הצבא העברי העתידי; יחד עם אחרים עסק ברכישת נשק; ערב קום המדינה השקיע מאמצים רבים בתיווך בין המחתרות - ההגנה, האצ"ל והלח"י כדי למנוע מלחמת אחים; השתתף במשרד הביטחון כמפקח על התעשייה הצבאית בארץ והיה פעיל בארגון "ותיקי ההגנה".