מימון (דויטש) דבורה
שנת לידה: תרע"ד 1914
מקום לידה: ליטא, קידני
שנת עלייה: תרפ"ה 1925
שנת הגעה למושבה: תרפ"ה 1925
מקום מגורים במושבה: בית שורץ
שנת עזיבה: תרפ"ז 1927
לאן עזבה: ישראל, מגדיאל
שנת פטירה: תשס"ו 2006
מקום קבורה: ישראל, חיפה
מימון אריה לייב
 
מימון רבקה
דויטש שבתאי
 
דויטש (שרולוב) צפורה
    מימון אליהו   מימון (דויטש) דבורה    
ילדי האישיות המוצגת:   מימון צבי    מימון אורי    לין (מימון) רות

דבורה מימון נולדה בווילנה. כילדה צעירה עלתה עם משפחתה בשנת התרצ"ה, 1925, והגיעה לראשון לציון, כאן למדה בבית הספר העממי ("חביב"). שנתיים מאוחר יותר עזבה המשפחה למגדיאל ומשם - ליקנעם. ביקנעם, כחברת ה"הגנה", הייתה אחראית על העזרה הראשונה. למדה בתל-אביב בקורס אחיות ועבדה אצל פרופ' שרמן, מנהל מחלקת היולדות בבית החולים "הדסה". בהמשך, למדה בסמינר והוסמכה כמורה וכגננת.
לאחר נישואיה, התיישבה בחיפה. עבדה כגננת בגן עירוני ולאחר מכן ניהלה גן פרטי בביתה בפיקוח מחלקת החינוך של הוועד הלאומי. בחינוך הילדים בגן שמה דגש על תרומות ל"קופסא הכחולה" אשר סימלה את גאולת הארץ. כיהנה כמזכירת ארגון הגננות בחיפה; יזמה וניהלה עריכת טקסים עירוניים של הבאת ביכורים - טקסים שקשורים תמיד בגאולת האדמה ושנערכו בשיתוף עם הקרן הקיימת לישראל. בשל פעילותה זו, הכתירה מערכת החינוך בחיפה את דבורה מימון בתואר "שרת הטקסים"; כיהנה כחברה המועצה הארצית של הגננות והמורים; חברה במועצת המורים של הקרן הקיימת בחיפה; את חגיגות הגן הפרטי שלה נהגה לשלב עם גורמים קהילתיים שונים כגון עם ילדי העולים בשער העלייה. בשנים מאוחרות יותר, הקימה בביתה מועדון לעולים וסייעה רבות בקליטתם.
לאחר שנים של עבודה כגננת, הוצע לה לעבור להוראה בחינוך המיוחד - עבודה במעברה עם ילדים עזובים וחריגים. בתום שנה, יצאה לתקופת לימודים באוניברסיטה העברית בירושלים. למדה חינוך מיוחד, מינהל חינוכי והיסטוריה של עם ישראל.
בשובה לחיפה, התמנתה למנהלת בית ספר מיוחד ולאחר עשר שנות ניהול, חזרה ללימודים והשלימה בבוסטון את התואר השני.
לאחר מות בעלה, בשנת 1970, הקימה דבורה מימון בביתה חוג לימודי על שמו. החוג התנהל במשך שנים רבות ובו פעילות אינטלקטואלית וציונית.
בשנת 1980, לאחר השתלמות באוניברסיטה בלונג איילנד, ארצות הברית, בהוראת עמיתים לחריגים - הוראה שעיקרה חונכות והתנדבות, פתחה דבורה מימון את ביתה למפעל "רעות" שמתכונתו הוראת עמיתים ואשר הקיף בתי ספר שונים בעיר. בתכנית: הכשרת המשתתפים לעזרה לזולת ולהתנדבות. דבורה מימון כתבה חוברות למידה, פתחה ספרייה, שלחה בני נוער שפעלו בפרויקט למחנות קיץ של נוער חלוצי בארצות-הברית. הפרויקט זכה להערכת מורים, מדריכים, עיריית חיפה, משרד החינוך ואנשי מקצוע מאוניברסיטאות חיפה וירושלים. פרופ' כהן-רז מהאוניברסיטה העברית בירושלים כתב על הפרויקט: "דגם חינוכי של תכנית לימודים שמחנכת לערכים בשיטה ייחודית שהיא פרי יזמתה של דבורה מימון ואשר המערכת החינוכית תצטרך לחקות אותה".
לאחר נפילתו של בנה, אורי מימון, במלחמת יום הכיפורים, בשנת 1973, הוקמו חוגי סיור על שמו שמטרתם חיזוק הקשר בין היחיד לארץ. נוסף על כך, הפכה דבורה את חצר ביתה, "הבית על הגבעה" בשכונת רוממה הישנה בחיפה, למקדש מעט לזכרו של אורי בנה. ומאז, שוקקת החצר פעילות של בני נוער ובהם ילדים חריגים, פעילות שמתקיימת בהדרכת מדריכי הסיור כאשר החניכים הופכים ברבות הימים למדריכים. ליד החצר, ב"חורשת הבנים", הקימה מצבת זיכרון לזכרו של אורי בנה ולזכרם של בני השכונה שנפלו.
המצבה הוקמה בעזרתם של ילדי פרויקט "רעות" ומדריכם דב - קבוצה שעסקה בפיסול. המצבה עוצבה על פי רעיון של דבורה: דמות אם שחובקת את מפת ארץ ישראל ובה מצוינים המקומות שאורי נלחם בהם. במו ידיה מטפחת דבורה את המקום שבימי זיכרון נערכים בו טקסי אזכרה ייחודיים.
בית מיוחד במינו הוא ביתה של דבורה מימון. "הוא מוקד רוחני, נפשי, תרבותי ורגשי מיוחד במינו. יש כאן איזו שהיא הגשמה... של חלוציות וגבורה ותרבות יהודית ואנושית" (מדבריו של אברהם וולפנזון ביום הזיכרון תשנ"ה).
דבורה מימון מרבה לכתוב ולפרסם. פרוזה ושירה משולבים בספריה יחדיו.