גבין משה
שנת לידה: תרס"ו 1906
שנת עלייה: תרפ"ט 1929
שנת הגעה למושבה: תרצ"א 1931
מקום מגורים במושבה:
שנת עזיבה:
לאן עזב:
שנת פטירה: תשס"ה 2005
השתייכות לקבוצות
רפפורט ישעיהו
 
רפפורט פסה
גבין ליבר
 
גבין אטיה
    גבין (רפפורט) מרים   גבין משה    
ילדי האישיות המוצגת:   נוימן (גבין) ניצה    הירש (גבין) אורה
משה גבין (עומד ראשון מימין), וחברי ועדת הביטחון בראשון לציון, 1948-1946
משה גבין מעניק את סיכת ההסתדרות
משה גבין, ראש העיר (עומד חמישי משמאל), עם עובדי מחלקת המים בראשון לציון

משה גבין נולד באוקראינה. כבר בצעירות היה פעיל ב"החלוץ" וחבר בקבוצת ההכשרה "על המשמר". בשנת 1926 נאסר בשל פעילותו הציונית והוגלה לסיביר. משהוחלף מאסרו בגירוש לארץ ישראל, עלה בשנת תרפ"ט, 1929.
בהגיעו ארצה הצטרף לקבוצת "משמרות" שליד פרדס חנה, יחד עם מגורשים נוספים מיוצאי רוסיה, אולם בשנת 1931, תרצ"א, עזב את הקבוצה ועבר להתגורר בראשון לציון ועבד מספר שנים בפרדסים וכטייח בבניין והיה חבר באגודת פועלי הבניין עד שנת תרצ"ו, 1936.
כמו כן היה חבר ב"הגנה" ובוועדת הביטחון של המושבה.
בתקופת מאורעות תרצ"ו, 1936, טיפל בהבאת 200 משפחות מפליטי יפו אל ראשון לציון. הפליטים הובאו אל החולות, שם התגוררו תחילה באהלים ומשם הועברו לשכונת עזרה וביצרון (רמת אליהו כיום) והיה זה הניסיון הראשון - ניסיון נועז באותם ימים - להקים שכונה בחולות. בראשית שנות הארבעים נבחר לתפקיד מזכיר מועצת הפועלים בראשון לציון. כיהן בתפקידו זה כעשר שנים עד לבחירתו לראשות עיריית ראשון לציון. הייתה זו הפעם הראשונה להעברת השלטון המוניציפלי במושבה לידי ציבור הפועלים ההסתדרותי.
ראש עיריית ראשון לציון בשנים 1955-1952. בתקופתו גדלה אוכלוסיית העיר פי שלושה עם בוא גלי העלייה הגדולים. העולים זרמו לשני כיוונים - לשיכון המזרח שבמזרח העיר ולעזרה וביצרון (רמת אליהו) במערבה והושקעו מאמצים רבים לביסוסן של שתי השכונות ולקליטת תושביהן. בהמשך, נתמנה למנהל בית הפועל החקלאי במכון וולקני שבבית דגן.
מאז הקמת עמותת ידידי המוזיאון העירוני, מכהן כחבר בהנהלת העמותה.
בשנת 1998 זכה בתואר "יקיר ההסתדרות ראשון לציון".

מקורות לציוני דרך
שכונות שיבת ציון ונוה ציון. ארכיון המוזיאון, חטיבה ג11.
מיכאלי, בן ציון. ראשי הרשויות המקומיות בישראל, חמישים שנות השלטון המקומי בישראל, מרכז השלטון המקומי בישראל, תשל"א 1971.