קרון אהרון
שנת לידה: תרמ"ב 1881
מקום לידה: ליטא, קובנה
שנת עלייה: תרע"א 1911
שנת הגעה למושבה: תרפ"ב 1920
מקום מגורים במושבה: בית גורדון זאב
שנת עזיבה:
לאן עזב:
שנת פטירה: תשי"ד 1954
השתייכות לקבוצות
בניסוביץ ישראל
 
בניסוביץ רחל לאה
קרון דב
 
קרון אלה
    קרון לובה אהובה   קרון אהרון    
ילדי האישיות המוצגת:   כהן (קרון) ישראלה    אבן (קרון) תמר
כרטיס הביקור של אהרון קרון מתקופת עבודתו כמנהל וכמפקח ביבנאל
אהרון ואהובה קרון ובתם ישראלה, התרס"ו, 1906
אהרון קרון (שורה שנייה, שלישי מימין), וקבוצת מורי סניף מושבות דרום יהודה, התרפ"ד, 1924
המנהל אהרון קרון (במרכז) ותלמידי בית הספר, שנות כהונתו המוקדמות
אהרון קרון, מנהל בית הספר (יושב מימין) בחגיגת יובל ה-50 לראשון לציון. עומד מימין המורה דב אלוני. יושב משמאל דוד יודילוביץ עומד משמאל זרובבל חביב, התרצ"ב, 1932
אהרון קרון (שישי מימין בשורת המורים היושבים), מנהל בית הספר העממי בראשון לציון ותלמידיו, מחזור תש"א, 1941
אהרון קרון (ראשון משמאל) על מרפסת בית מאירוביץ עם נכבדי המושבה ביום הכרזת האו"ם על הקמת המדינה, כ"ט בנובמבר, 1947

אהרן קרון נולד בקובנה, ליטא, בשנת התרמ"א, 1881. בצד לימודיו בישיבות סלובודקה וטלז', נמשך אחרי הרעיון הציוני והתמסר בחשאי ללימוד השפה העברית, לספרות ולעיתונות העברית.
כבחור צעיר, ארגן עתודות ציוניות ברחבי רוסיה הצארית והתמסר במיוחד לליכוד הנוער היהודי ולהפצת השפה העברית. נמנה עם ראשוני התלמידים בקורסים הפדגוגיים שהתקיימו בגרודנה במטרה להכשיר עצמו להוראה שבה ראה את הדרך הבטוחה ביותר להגשמת התחייה בארץ ישראל.
משהגיעה דרישה מיק"א (החברה היהודית להתיישבות) לשלוח מורה לארץ ישראל כדי שינהל את בית הספר ביבנאל ויפקח על מוסדות החינוך בגליל התחתון, נבחר אהרן קרון למלא את המשימה ובשנת התרע"א, 1911, עלה יחד עם רעייתו לארץ, התיישב ביבנאל והחל את עבודתו כמורה, כמנהל וכמפקח. במשך תשע שנות עבודתו שם פעל, בעזרת יק"א, למען בתי הספר בגליל התחתון. תוכננה עבורם תכנית לימודים אחידה ושופרו דרכי ההוראה. דגש מיוחד הושם על לימודי החקלאות.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה, הגיעו רבים ממגורשי תל-אביב אל המושבה יבנאל. על יד בית הספר הוקמה שכונת אוהלים ואהרן קרון נרתם לטיפול בפליטים.
בשנת התרפ"א, 1921, נאלץ לעזוב את הגליל בשל מחלת הקדחת. יחד עם משפחתו התיישב בראשון לציון והחל לנהל את בית הספר במושבה שהיה בשבילו ל"מקדש מעט" (כדברי מספידו ז' חביב במלאות שלושים למותו).
במשך 26 שנים פעל בהתמדה ובמסירות לפיתוחו ולקידומו של בית הספר.
כל פרט ופרט היה חשוב בעיניו בחצר, בבניין, בספרייה, בגינה. הוא דאג להוספת חדרי לימוד, להרחבת החצר ולהספקת המים. גולת הכותרת של פעילותו זו הייתה גינת הירק שהשתרעה על פני שטח גדול וסיפקה לתושבי המושבה, ואף לתושבי הסביבה, זרעים ושתילים.
את המורים והמחנכים הדריך והביא לידי העמקת חשיבתם החינוכית והגברת מסירותם לתפקידם, ורוח טובה השרה על הכול. בהיותו בקי במקצועות רבים - טבע, מתמטיקה, גאוגרפיה והיסטוריה, יהדות ותנ"ך - פתר בעיות לימודיות רבות.
על פי משנתו החינוכית, שדגלה ביצירת עם אחד בארץ, התנגד בתקיפות לזרמים מעמדיים ולחינוך עדתי. עוד בהיותו בגליל, פעל לאיחוד בתי הספר בארץ לרשות אחת תחת הנהגתה של ההנהלה הציונית. כאן, בבית ספרו שבראשון לציון, הקפיד לקלוט את כל ילדי המושבה מכל השכבות ומכל העדות ואף סייע סיוע אישי לתלמידים נזקקים.
בתקופתו הוכנסו לבית הספר מקצועות חדשים. הונהגה הוראת מלאכת יד לבנים בקרטון ובעץ. הוא הכניס לבית הספר שירות רפואי וקיבל לעבודה את האחות המיתולוגית חוה קרלן. הוא דאג לחינוכם היהודי והציוני של תלמידיו.
בעזרתם של המורה דב אלוני ומועצת המורים למען הקרן הקימת לישראל, נוצר קשר מכתבים בין תלמידי בית הספר בראשון לציון לבין תלמידי בית ספר "תרבות" בפולין.
בכסלו תש"ז, 1946, רשמה הסתדרות המורים את אהרון קרון בספר הזהב של הקרן הקימת לישראל וכך נכתב: "נרשם ע"י הסתדרות המורים העברים בארץ ישראל סניף המורים בדרום יהודה [...] לאות הוקרה על עבודתו בשדה החנוך וההוראה בבית הספר העברי בארץ בתקופה שלמעלה מארבעים שנה".