פינברג הר-תפארת יוסף
שנת לידה: תרט"ז 1856
שנת עלייה: תרמ"ב 1882
שנת הגעה למושבה: תרמ"ב 1882
מקום מגורים במושבה:
שנת עזיבה: תרמ"ו 1886
לאן עזב: ישראל, לוד
שנת פטירה: תרס"ב 1902
השתייכות לקבוצות
ציפרמן אליהו
 
ציפרמן רוזה
פינברג משה הרץ
 
פינברג לובוב-אהובה
    פינברג (ציפרמן) ברטה   פינברג הר-תפארת יוסף    
ילדי האישיות המוצגת:   פינברג מרקוס    טאדרוס (פינברג) סופיה    פינברג פנבר אליהו אליאן    מורוצניק (פינברג) אידה    פינברג עמנואל אמיל    בלוך (פינברג) דורה
יוסף פינברג ובני משפחתו

המייסד יוסף פינברג נולד בסימפרופול, רוסיה. קיבל בעיקר חינוך כללי. סיים לימודי כימיה באוניברסיטאות גרמניה ושווייץ ועבד במקצועו בבית חרושת לסוכר ליד קייב. בעקבות הפרעות ברוסיה ("הסופות בנגב") בשנת 1881, התעוררה בו אהבתו לעמו ולארצו. הוא עזב את משרתו ועלה לארץ בחודש אדר, התרמ"ב, 1882.
ביפו ייסד, יחד עם ז"ד ליבונטין, את "ועד חלוצי יסוד המעלה" אשר מטרתו לרכוש קרקעות בארץ ולהקים עליהן מושבות.
עתה גם החליט להיקרא בשם עברי ועל "ספר זכרון" (פרוטוקולים) של הוועד חתם בשם: "יוסף הר-תפארת מסימפאראפאל". הוא כיהן כגזבר ("נאמן על הקופה") של ועד חלוצי יסוד המעלה וככזה, עסק יחד עם ז"ד ליבונטין באיתור קרקעות שהוצעו למכירה. משמצאו את אדמת "עין הקורא" החליטו לייסד עליה את ראשון לציון.
יחד עם חבריו המייסדים, נשא בעול החיים הקשים במושבה שאך זה קמה.
משהופסקה חפירת הבאר בשל מחסור באמצעים והוחלט לחפש מקורות מימון בחוץ לארץ, בחרו לשלוח לשם כך את יוסף פינברג בהיותו "בעל השכלה גבוהה, ידע שפות אחדות, בעל נימוסים טובים ויפים, אירופי במלוא מובנה של המלה הזאת, וגם איש תואר, בעל צורה" (ד' יודילוביץ, ראשון לציון התרמ"ב-התש"א, עמ' 42). אחרי ניסיונות שלא הצליחו אצל נדיבים בווינה ובגרמניה, אשר לא רצו לסייע ל"מושבה של אכרים בארץ ישראל" (שם, עמ' 45), הגיע יוסף פינברג בתשרי התרמ"ג, 1883, לפריז ובעזרתם של הרב צדוק הכהן והעסקן מכאל ארלנגר התקבל אצל הברון בנימין אדמונד רוטשילד. הוא פרש באוזני הברון "את כל פרשת האידאולוגיה של תחית ישראל על אדמת אבותיו, את כל דבר התכנית הישובית של מייסדי ראשון-לציון, ואת אשר המה אומרים לעשות לעמם ולארצם" (שם, עמ' 44). הברון רוטשילד האזין בתשומת לב רבה "ללהבות אש שיצאו מפי ציר ראשון לציון הצעיר יוסף פינברג. יצאה השלהבת מהלב של הנואם בחסד עליון, ונכנסה לתוך הלב של אותו מלאך העתיד להיות בתחילתו "הנדיב הידוע" ובסופו "אבי היישוב" (שם).
כך החלה פרשת תמיכתו הנדיבה של הברון בראשון לציון ובתחייתו של עם ישראל בארצו. וזו זכותו הגדולה של יוסף פינברג, בהיותו הראשון שהצליח להטות את לבו של הברון רוטשילד אל המפעל הציוני.
בשובו אל מושבתו ראשון לציון משליחותו המוצלחת, בנה את בית המשפחה בן שתי הקומות, בית שהיה למרכז לצעירי המושבה ולמשכיליה. יחד עם אשתו ברטה עבד עבודה קשה במשק העופות והפרות שבחצרם ובהכנת תוצרת חלב.
בשל עיסוקו זה זכה לכינוי "יוסילי החלבן".
יוסף פינברג כיהן כחבר בוועד המושבה הראשון וכראש הוועד השני. חתום על ספר התקנות הראשון. נמנה עם ה"ליברלים" במושבה. תמך בבואם של הביל"ויים לראשון לציון. ומשכבדו גזרותיהם של פקידי הברון על המתיישבים, לקח חלק בהתקוממות נגדם. בשל כך גזרו עליו הפקידים למכור את נחלתו ולעזוב את ראשון לציון שאותה ייסד אך שנים מספר קודם לכן. מדברי הפקידים הושפע גם הברון ובביקורו בארץ, גזר עליו גם הוא למכור את נחלתו ולעזוב את המושבה. וכך מתאר משה סמילנסקי (בספרו "משפחת האדמה", כרך א', עמ' 161) את הדיאלוג שהתרחש בין השניים: "--- מכור נחלתך וצא מפה, אמר הנדיב בביקורו הראשון בארץ לשליחה הראשון של הארץ... פיינברג ענה לו: "כל המליונים שלך לא יהיה בכוחם להוציאני מכאן, אדוני הברון". "אם כך [ענה לו הברון] אתה נחשב כמת בעיני". ולמחרת כתב פינברג מכתב לברון: "חשבתי את עצמי למת ואבוא אל עולם האמת. לא נתנוני להכנס, כי אמרו, חי אנכי.
וכאשר אמרתי לבית דין של מעלה, שהברון אמר לי כי מת אנכי, ענוני: אין כוחו של הברון לגזור על החיים ועל המתים..."פינברג סירב לעזוב ובני המושבה עמדו לצדו. אולם משעיכבו פקידי הברון כל מתן תמיכה למושבה, הגיע אליו שליח מיוחד ובידו פניותיהם של פינסקר ולילינבלום המבקשים שייכנע ולא יפגע בתמיכת הברון ביישוב. פינברג נענה לפנייתם ו"שבור ורצוץ עזב את המושבה אחרי עבודת התנדבות במשך חמש שנים וחצי" (שם). הוא קנה את בית הבד לשמן בלוד אולם, למרות העבודה הקשה, לא הספיקו ההכנסות למחיית המשפחה והעסק חוסל. עוד ניסה לעבוד כעגלון ובהמשך, פתח בית מרקחת ביפו שהתקיים כעשר שנים.
ביפו היה מראשי המדברים בחברת המשכילים שביישוב החדש.
כשהגיע הרצל לביקור בארץ, נמנה על מקבלי פניו.
בחודש אדר התרס"ב, בדיוק עשרים שנה לאחר עלייתו לארץ, חלה ונפטר ביריחו והובא לקבורה בהר הזיתים, בירושלים.