 |
הירשפלד צבי הירש |
 |
שנת הגעה למושבה: תרמ"ט 1889
מקום מגורים במושבה:
|
|
|
צבי הירשפלד נולד בריגה, לטביה. בן שבע, בשנת התרמ"ט, 1889, עלה לארץ עם אמו ואחיו. המשפחה התיישבה בראשון לציון על האדמה שקנה האב בעת סיור מקדים שערך בארץ שלוש שנים קודם לכן. משנפטר אביו, שעלה שנה אחריהם, שלחה אותו אימו אל סבו בלונדון שם רכש השכלה כללית, אנגלית ולימודי יהדות.
כשחזר לארץ, מצא את המשק במצב כלכלי גרוע והתמסר לביסוסו: מעבר הירדן הביא שתילים של ענבי מאכל ונטע עצי משמש. יחד עם ברכה אשתו היה ביתם מרכז תרבותי לנוער, למשכילי המושבה, לעולים חדשים ולעולי תימן. וכך כותב י. יערי (בספרו חולמים ולוחמים, עמ' 118): "הוא התמכר בכל מאדו [מאודו] לפעולה בשביל אחינו אלה [התימנים] [...] הוא ואשתו נהיו לאב ואם לקבוץ התימנים בראשון לציון". ועוד הוא כותב שם: "צבי הירשפלד היה אחד המעטים בראשון לציון שהתעניינו בתושבים העניים בה שאינם מהאכרים [...] במשך זמן המלחמה, בהודע [בהיוודע] לו כי באחד הבתים הדלים חסרים הדברים היותר נחוצים למחיה, שלח את עזרתו מאמצעיו המצומצמים, באופן כזה שהמקבלים לא ידעו ממי באה העזרה".
בשנת התרע"ג, 1913, קיבל על עצמו לנהל את משק ג'ממה בנגב, שנרכש על ידי אגודת "שארית ישראל" במוסקבה, על מנת להכין לחבריה אחוזת מטעים בארץ. הם קראו למקום "משק רוחמה" (לימים קיבוץ רוחמה). צבי העסיק במשק רק פועלים עבריים. בתקופת מלחמת העולם הראשונה נותק הקשר עם בעלי הנחלה ברוסיה ולא התקבלו מהם כספים. צבי משכן את אחוזתו הפרטית בראשון לציון כדי לממן את המשק ברוחמה שסיפק שירותי אוכל, בגדים ולינה ליהודים בצבא התורכי בדרכם לחזית. גם המשתתפים במאבק בארבה קיבלו ממנו סיוע כמו גם אנשי ניל"י - למרות שלא צידד בדרכם. הבאר שחפר סיפקה את המים לכולם כולל הבדואים שהתגוררו בסביבה.
צבי הירש נפטר צעיר לימים לאחר שחלה בטיפוס הבהרות והובא לקבורה בבית הקברות הישן בראשון לציון. המצבה שעל קברו הנה עמוד שיש שנמצא קודם לכן בבית הכנסת העתיק בעזה והועבר לרוחמה.
מקורות לציוני דרך
 |
יערי (פולסקין). חולמים ולוחמים, פתח-תקוה: ש.ז. גיסין, 1922. |
 |
גרא, גרשון. חמדת אבות, תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 1982. |
|