שמרת (שטיינברג סלע) מרים
שנת לידה: תש"ב 1942
מקום מגורים במושבה:
שנת עזיבה: תש"ך 1960
לאן עזבה: ישראל, חיפה
שנת פטירה:
מקום קבורה:
שטיאסני ארתור
 
שטיאסני (פדר) סרנה
שטיינברג סלע קורט
 
שטיינברג סלע (לוי) חנה
    שמרת (שטיאסני) צבי טומי   שמרת (שטיינברג סלע) מרים    
ילדי האישיות המוצגת:   שמרת שרון
מרים שטינברג ואחיה גדעון, התש"ז, 1947
מרים שמרת (מימין) בטקס קבלת הפנים לנשיא ארה"ב, קלינטון בהגיעו לישראל לטקס חתימת הסכם השלום עם ירדן, אוקטובר 1994
מרים שמרת עם ראש הממשלה יצחק רבין וקנצלר גרמניה הלמוט קוהל בביקורו בישראל, 1995
השגרירה מרים שמרת ומלך נורבגיה הרלד ה-5, אוגוסט 2005

מרים שמרת נולדה בראשון לציון. התחנכה בגני הילדים שברחוב ביל"ו - מתחם בריכות המים - ובגן חובה שברחוב זד"ל. במלחמת השחרור הועברו ילדי הגן לתקופה מסוימת לבית פיק"א (כיום בית יד לבנים) שם שהו בזמן ההפצצה על מרכז המושבה. למדה בבית ספר "חביב" ובתום כיתה ז' המשיכה את לימודיה במשך שנתיים - יחד עם אחיה גדעון - בהולנד בפנימייה EERDE עת שהוריה שירתו בשליחות רשמית בגרמניה. בשובה ארצה, לראשון לציון, למדה בגימנסיה הריאלית. בהמשך, למדה שנה אחת באקדמיה לאמנות "בצלאל" בירושלים כהכנה ללימודי ארכיטקטורה.
לאחר נישואיה לטומי שטיאסני (1964) התבקש טומי לצאת לשירות דיפלומטי בגרמניה. שליחות ראשונה זו הייתה קשה לטומי - מי שחווה את מוראות הנאצים כילד בצ'כוסלובקיה. שם המשפחה הצ'כי שטיאסני שונה לשמרת. מרים התבקשה אף היא לשרת בנציגות ישראל וכך היו שניהם לחלק מצוות הקמתה של שגרירות ישראל בגרמניה - "אירוע מכונן בדיפלומטיה הישראלית" כותבת מרים.
בשנת 1969 נולדה בתם שרון. שנה לאחר מכן , לקראת סיום השירות, חלה בן זוגה טומי בסרטן ונפטר בירושלים במאי 1971.
מרים החליטה להמשיך בדרכו שנקטעה באיבה. למדה יחסים בינלאומיים ומדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים ובשנת 1976 הצטרפה למשרד החוץ. תחילת דרכה הייתה במרכז למחקר ותכנון מדיני. המרכז הוקם בהמלצת ועדת אגרנט, בתום מלחמת יום הכיפורים, כמרכז להערכות מדיניות במשרד החוץ. בשנת 1979 יצאה עם בתה שרון לשרת בברן, בירת שווייץ. שנתיים מאוחר יותר התבקשה לעבור לשגרירות ישראל בהולנד כממונה על העיתונות וההסברה. בשנת 1984 שבה לארץ לתפקיד באגף אירופה, שם שירתה במשך חמש שנים. במקביל מילאה את תפקיד הממונה על מעמד האישה במשרד החוץ. באוקטובר 1989 יצאה לגרמניה בתפקיד הצירה המדינית וממלאת מקום השגריר. בתוך שלושה שבועות מיום בואה לבון אירע הבלתי מצופה -"מסך הברזל" באירופה קרס וגרמניה התאחדה -"אירוע מכונן בדיפלומטיה האירופית והעולמית" כותבת מרים.
במהלך שיח עם חברי הבונדסטאג הגרמני, שבו הביעה דאגה בגין התבטאויות אנטישמיות בגרמניה, החליטו חברי הפרלמנט לקבוע "יום זיכרון לשואה" בגרמניה, הוא יום שחרור מחנה ההשמדה אושוויץ ב-27 בינואר. בהמשך אומץ יום הזיכרון על ידי מדינות האיחוד האירופי ולימים, גם על ידי ארגון האומות המאוחדות.
בסתיו 1994 שבה לארץ והתבקשה למלא את תפקיד ראש הטקס במדינת ישראל. בתפקידה זה.זכתה, כפי שקיוותה, לקדם בברכה את המלך חוסיין בטקס חתימת הסכם השלום עם ירדן. הטקס נערך באוקטובר 1994 בנוכחות גדולי עולם ובראשם נשיא ארה"ב קלינטון וכן גם נציגי ממשלות ערביות מהמפרץ הערבי והמגרב.
לאחר רצח יצחק רבין עזבה, לבקשתה, את תפקיד ראש הטקס ויצאה ב 1997 לעמוד בראש הקונסוליה בברלין, העיר המאוחדת, ובאחריותה הקשרים עם חמש "המדינות החדשות" בפדרציה הגרמנית: לשעבר הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית. בברלין יזמה קריאת רחוב על שם ראש ממשלת ישראל דוד בן גוריון והוא במרכזה של העיר.
בשנת 1999 נשלחה לניו יורק להשתתף בעצרת הכללית של האו"ם ובתחילת שנת 2000 החלה בתפקידה כשגרירה לפינלנד בהלסינקי. בשובה לארץ (2003) חזרה לתפקידה במרכז למחקר מדיני ובשנת 2005 יצאה לאוסלו בתפקיד השגרירה לממלכת נורבגיה ושגרירה לא תושבת לאיסלנד. תפקידים אלו מילאה עד צאתה לגימלאות בסוף שנת 2008.