בנארי (שטרן) מרים
שנת לידה: תרס"ח 1908
מקום לידה: ישראל, צפת
שנת הגעה למושבה: תש"י 1950
מקום מגורים במושבה:
עיסוק:
שנת עזיבה:
לאן עזבה:
שנת פטירה: תשנ"ט 1998
 
שטרן שלמה
 
שטרן שרה רבקה
    בנארי איסר   בנארי (שטרן) מרים    
ילדי האישיות המוצגת:   בנארי שלמה    נאור (בנארי) שרה    גיסין (בנארי) דליה
מרים שטרן חוזרת לארץ באוניית העולים "רוסלאן", התרע"ט, 1919
מרים שטרן באכסניית "קטה דן" בצפת, התרפ"ד, 1924
מרים שטרן (במרכז) מורה בבית ספר לבנות ב' בירושלים
מרים בנארי (משמאל), חברה ב"הגנה", וחבריה בארגון
מרים בנארי (עומדת) בעת הדרכה בעזרה ראשונה בבית ספר
מרים בנארי מקבלת את אות המתנדב מנשיא המדינה הרצוג
מרים בנארי וילדיה, קריית חיים התרצ"ד, 1934
ספרה של מרים בנארי

מרים בנארי נולדה בצפת. למרות שהמשפחה חייתה בסביבה חרדית, החליט אביה להקנות לה השכלה. בת 3 החלה ללמוד ב"חדר" ובגיל 6 נכנסה לבית ספר אליאנס.
בשל המצב הכלכלי הקשה, נסעה אמה עם שתי בנותיה הקטנות אל משפחתה בהונגריה ומרים נשארה עם אביה ועם סבתה אך עד מהרה נפטרו גם אביה וגם סבתה. הדוד, שהיה הרב ה"חכם", לקח אותה אליו אבל נפטר גם הוא מטיפוס. מרים בת העשר נותרה לבדה עד שאומצה על ידי משפחה שהכניסה אותה לביתה.
משנודע לאמה שבתה נותרה לבדה, שלחה כסף כדי להביאה אליה. מרים הצטרפה לשיירת פליטים שעזבה את הארץ (1918, השנה האחרונה למלחמת העולם הראשונה) תחת חסותו של קרוב משפחה. שנה מאוחר יותר, לאחר תלאות מרובות, ומשלא מצאה את אמה, והיא בת 11, הועלתה על האונייה "רוסלאן" שהפליגה לארץ (התרע"ט, 1919) ובה מאות עולים. ביפו אומצה על ידי משפחתו של דוד קרצ'בסקי (יליד ראשון לציון) שדאגה גם לחינוכה ושלחה אותה ללמוד בבית הספר בנווה צדק. בהמשך, התאחדה עם אמה שעלתה ארצה והתגוררה עמה בטבריה, שם חזרה ללמוד בבית ספר אליאנס. משנפטרה אמה, עברה לצפת ונקלטה שם באכסניית "קטה דן" של הג'וינט. משם עברה לשפיה ולאחר תקופת הכשרה שם הייתה למורה לבישול וכלכלת בית בירושלים.
משנישאה, הקימה את ביתה בקריית חיים והחלה בפעילות התנדבותית שלא פסקה עד שנותיה האחרונות. כאם לשלושה ילדים התנדבה ל"הגנה", עברה קורס עזרה ראשונה וקורס לשימוש בנשק. הייתה אחראית על הגשת העזרה הראשונה במחוז הקריות. סייעה בהורדת מעפילים אל החוף ובקליטתם של אלה מהם שגורשו לקפריסין והגיעו מאוחר יותר לארץ, עסקה בליווי שיירות, בהדרכה בקורסים לעזרה ראשונה בקריות וביישובים וקיבוצים בסביבה. את כל פעולותיה ביצעה במסווה של "מגן דוד אדום" כשהיא לבושה בחלוקה הלבן שעליו סמל מד"א. את בגדה זה תרמה מאוחר יותר למוזאון בראשון לציון, שם התיישבה עם משפחתה בשנת התש"י, 1950.
גם בראשון לציון המשיכה את פעילותה ההתנדבותית הענפה: במשך 32 שנים שירתה במד"א כחברה בהנהלת הסניף המקומי וכיו"ר שלו וכן גם בהנהלת מד"א הארצי; הדריכה בהגשת עזרה ראשונה בכל יישובי המרכז; התנדבה לעזרת עולים חדשים; יחד עם האחות הציבורית חוה קרלן - ולבקשת ראשת העיר חנה לוין - ארגנה קבוצות לעזרה בבית החולים אסף הרופא; יזמה הקמת ספרייה שם, סייעה במחלקת הדיאליזה וגייסה תרומות עבור בית החולים; הצטרפה לארגון "בני ברית" והייתה לנשיאת לשכת "ביל"ו" של הארגון; יזמה הקמת מועדון לקשישים.
להלן רשימת תעודות ההערכה הרבות שקיבלה:
אות ה"הגנה", תעודת הערכה על פעילותה ב"בני ברית", תעודת הערכה על עבודתה בבית החולים אסף הרופא, תעודת הערכה על התנדבותה בבסיס המזון שבצריפין, תעודת כבוד והערכה על פועלה במד"א ומינוי ליו"ר כבוד לכל החיים, תעודת אזרח כבוד של עיריית ראשון לציון, תעודת "אשת השנה" מארגון "רוטרי" בראשון לציון, תעודת הוקרה מ"יד לבנים", כאם שכולה, על פעילתה עם נוער, תודות מהיאחזויות הנח"ל על הסיוע שהגישה להן, תודות מארגונים ומבתי ספר שהדריכה בהם והציוד שארגנה עבורם; אות הנשיא למתנדב בשנת 1990 על "התנדבות כדרך חיים".