דנקנר משה
שנת לידה: תרנ"ח 1898
מקום מגורים במושבה:
עיסוק: יהלומן
שנת עזיבה:
לאן עזב:
שנת פטירה: תשמ"ד 1984
מקום קבורה: ישראל, נתניה
זוסמן מאיר
 
גרשברג (צלליכין) אלישבע
דנקנר מאיר מתתיהו
 
דנקנר (צלליכין) שושנה
    דנקנר (זוסמן) אינס מאירה   דנקנר משה    
ילדי האישיות המוצגת:   גולדמן (דנקנר) רוחמה    גיל (דנקנר) תלמה    קאופמן (דנקנר) עירית    דנקנר יורם    דנקנר בנימין

משה דנקנר נולד בראשון לציון. כבר בנעוריו נאלץ לעזור בפרנסת המשפחה, משום שאביו הושם בבית הסוהר בידי התורכים, בחשד שהשתייך לניל"י. בתחילת דרכו עבד כעוזר לרוקח, ומאוחר יותר החל לעסוק במסחר (יבוא תבואות ונפט).
בשנות הארבעים נענה לפניית אחיו, עובד בן-עמי, והשקיע את כל מרצו בהקמת תעשיית היהלומים בארץ ישראל. במהלך מלחמת העולם השנייה פתח בית חרושת לליטוש יהלומים בנתניה בשם "אלמז'", בו העסיק כ-100 פועלים. רבים מהם מהווים כיום את עמודי התווך של תעשיית היהלומים בארץ.
היה בין הראשונים שקיבלו סייט (מושג בענף היהלומים=זרוע שיווקית) ישירות מסינדיקט היהלומים בלונדון. בשנות הששים העביר את מוקד פעילותו לרמת-גן, שם הקים מפעל, שהתמחה בעיקר בייצור אבנים גדולות. עודד תעשיינים צעירים להקים עסק משלהם. פעמים רבות חתם עבורם על ערבויות אישיות, ודאג לפתוח להם קווי אשראי בבנקים.
בנוסף לפעילותו העסקית הקדיש מזמנו לרווחת ציבור היהלומנים. הוא נמנה עם יוזמי הביטוח ההדדי לחברי בורסת היהלומים, היה מעורב במהלכים שקדמו להקמת המדינה והיה חבר ב"הגנה". הוא נמנה עם חברי מועצת המושבה פתח תקווה, ומאוחר יותר עזר בפיתוח העיר נתניה.
בשנת 1994 העניקה התאחדות תעשייני היהלומים למשה דנקנר ז"ל את התואר יקיר תעשיית היהלומים.