מילטין דב
שנת לידה: תרע"א 1911
מקום לידה: אוקראינה, רובנו
שנת עלייה: תרצ"ב 1932
שנת הגעה למושבה: תרצ"ב 1932
מקום מגורים במושבה:
שנת עזיבה:
לאן עזב:
שנת פטירה:
פרומין פנחס
 
פרומין פרידה
מילטין נח
 
מילטין ביילה
    מילטין (פרומין) יפה   מילטין דב    
ילדי האישיות המוצגת:   לביב (מילטין) רינה    מילטין נחום
בני משפחת מילטין, רובם ניספו בשואה
בית החרושת ללבנים של משפחת מילטין ברובנה, לפני מלחמת העולם הראשונה
דב מילטין תלמיד ה"חדר" ברובנה, ראשית המאה העשרים
דב מילטין חבר בגדוד "כפירים" של השומר הצעיר ברובנה
דב מילטין (יושב שני מימין) בקבוצת בוגרי השומר הצעיר ברובנה, התרפ"ט, 1929
דב מילטין (שורה אמצעית, ראשון מימין) עם עובדי המועצה המקומית, התש"ה, 1945
 
דב מספר בספרו:
"בביתו של פוחצ'בסקי הזקן, שאהב שכלולים והמצאות, התקנתי מנגנון חשמלי כדי שיוכל לפתוח את דלת הכניסה מבלי לקום מהמיטה".
 
 

דב מילטין נולד ברובנה, פלך ווהלין, אוקראינה. למד ב"חדר", בישיבת "עץ החיים" ובהמשך בגימנסיה "תרבות". היה חניך ומדריך בסניף "השומר הצעיר" ברובנה שחינך לאהבת ארץ ישראל. הצטרף להכשרה בחווה חקלאית שלבוגריה הובטח סרטיפיקט לעלייה לארץ ישראל. לאחר הכשרה זו אירגן קיבוץ בעירו. בבגרותו עבד כשוליה אצל חשמלאי ורכש את המקצוע.
בשנת התרצ"ב, 1932 עלה לארץ בגפו והצטרף לקיבוץ "גבעת גנים" בנחלת יהודה. עד להקצאת קרקע לקיבוץ התגורר בראשון לציון. עבד בפרדסים בחפירת תעלות השקיה, נטיעות וקטיף תפוזים בפרדס של אשר לוין. שימש גם כסדרן עבודה של הקבוצה. מכיוון שהיה לו ניסיון בחשמל, סייע בהתקנת חשמל בבאר החדשה שנחפרה בפרדסים. עם נישואיו עזב את הקבוצה ועבר עם רעייתו לראשון לציון. תחילה התגוררו בשכונת האורפלים ואחר כך בנו את ביתם ברחוב התומר. בתקופת הצנע הקימו לול תרנגולות בחצר שסייע לפרנסת המשפחה. עבודתו הראשונה כחשמלאי בראשון הייתה בבית דוד פיס ברחוב הכרמל. בהמשך היה חשמלאי בבסיס הצבאי הבריטי סרפנד (צריפין).
התנדב ל"הגנה" ועסק בשמירות באזור.
בשנת 1935 החליף את מר שלינגבוים והפך לאחראי לתאורת המושבה (שכרו היה 35 אגורות לחודש). לאחר בחינות בחברת החשמל בתל אביב, קיבל אישור של חשמלאי מוסמך והיה לחשמלאי המועצה המקומית במושבה ובהמשך התמנה למנהל מחלקת החשמל בעיריית ראשון לציון. היה בין מתכנני הרמזור הראשון בעיר (צומת הרחובות הרצל רוטשילד) ואף בנה את המנגנון הראשי. בתפקידו זה עבד 40 שנה עד ליציאתו לגמלאות.
עם פרישתו עזר לבתו בחנות "פנאי לי".