הרפז רמי
שנת לידה: תרצ"ט 1939
שנת הגעה למושבה:
מקום מגורים במושבה:
שנת עזיבה:
לאן עזב:
שנת פטירה: תשע"ט 2019
 
תמונה חסרה
הרפז (גולדנברג) שלמה
 
הרפז (פופל) שפרה
    הרפז נורית   הרפז רמי    
ילדי האישיות המוצגת:   הרפז אמיר    הרפז נטע    הרפז דליה    הרפז דגנית    הרפז ארז

רמי הרפז נכד ליינן הראשי של "כרמל מזרחי" בראשון לציון. נולד בהרצליה וגדל בקיבוץ משמר העמק ובקיבוץ הזורע. בנעוריו היה חבר בקלוב התעופה לישראל ובגדנ"ע אוויר.
בצה"ל שירת בחיל האוויר כטייס קרב. בקורס האימון המתקדם טס על מטוסי אוראגן ולאחר מכן שירת כטייס קרב בטייסת מיסטרים ובטייסת סופר מיסטרים. הוא הדריך בבית הספר לטיסה ובקורס אימון מתקדם, שירת בטייסת ה"עקרב" והשתחרר מהשירות הסדיר ב-1961. עבד בקיבוץ הזורע ועשה שנת שירות בקיבוץ זיקים. במלחמת ששת הימים שירת בטייסת 107, טייסת מטוסי אוראגן, ושימש מוביל בכיר של מבני תקיפה. הוא השתתף ב-24 גיחות מבצעיות בתקופת המלחמה, המספר הגבוה ביותר מבין טייסי הקרב בחיל האוויר.
לאחר המלחמה התגייס מחדש לשירות קבע. הוא עבר הסבה למטוסי מיראז' 3 ושירת בטייסת 117. בהמשך היה חבר בצוות הקליטה של מטוסי הסקייהוק ושירת בטייסת 109. הוא היה חבר במשלחת הראשונה של חיל האוויר שיצאה לארצות הברית לקלוט את מטוסי הF-4 פנטום בחיל האוויר. במלחמת ההתשה השתתף בגיחות מבצעיות רבות, תחילה בטייסת 109, טייסת סקייהוק בה שובץ עד הגעת הפנטומים שנרכשו, ולקח חלק בפשיטה על האי גרין ובמבצע "רביב". לאחר הגעת הפנטומים שירת בטייסת 69 כקצין מערכות, השתתף בהפצצות סוללת נ"מ בשדה התעופה פאיד, הפצצת סוללת נ"מ בג'איפה, מטס הרתעה מעל דמשק בינואר 1970, מבצעי "פריחה", תקיפת נמל ראס בנאס ומשחתת שעגנה בו, במבצעי "שיער" ובגיחות נוספות. במהלך מבצע שיער 7 ב-30 ביוני 1970 נפגע מטוסו מטיל נ"מ והוא נאלץ לנטוש את המטוס יחד עם הנווט, אייל אחיקר, מעל שטח מצרים. במהלך תקופתו בשבי עבר חקירות ועינויים קשים, הוא הפך למנהיג השבויים הישראליים שהיו אסורים בכלא עבסיה שבקהיר באותה תקופה. הרפז וחבריו הטייסים תרגמו לעברית את הספר "ההוביט" במה שנודע כתרגום הטייסים. הוא השתחרר מהשבי בנובמבר 1973, לאחר מלחמת יום הכיפורים. לאחר חזרתו מהשבי חזר לשרת כטייס בחיל האוויר, הוא פיקד על טייסת ושימש סגן מפקד בסיס עציון. ב-1977 מונה למפקד בסיס רמת דוד תפקיד בו כיהן עד ינואר 1980. הוא המשיך לשרת במילואים ושימש כמדריך בבית הספר לטיסה עד 1993 ומפקד מנחת מגידו בחירום, עד פרישתו משירות המילואים ב-2016.
לאחר שחרורו כיהן כמנכ"ל מפעל פלטופיל- הזורע ולאחר מכן עבד במחלקת הנדסת המוצר ומנהל פיתוח בחברה.