אבן (קמיניצקי) יוסף
שנת לידה: תרע"ו 1916
מקום לידה: ביאליסטוק
שנת עלייה: תרפ"ו 1926
שנת הגעה למושבה:
מקום מגורים במושבה:
עיסוק: מהנדס
שנת עזיבה:
לאן עזב:
שנת פטירה: תשס"א 2001
קרון אהרון
 
קרון לובה אהובה
קמינצקי זאב וולף
 
קמינצקי יונה טויבה
    אבן (קרון) תמר   אבן (קמיניצקי) יוסף    
ילדי האישיות המוצגת:   שורק (אבן) חרמונה    אבן יעל    אבן מתי
יוסף אבן (בן 4) וסבו גדליהו קמיניץ בביאליסטוק, התר"פ, 1920
יוסף אבן בקורס מכי"ם של ה"הגנה", קריית ענביים, התרצ"ט, 1939
יוסף אבן בעת שירותו בבריגדה היהודית, גאנט, התש"ו, 1946
משרד הביטחון מעניק את "אות הלוחם בנאצים" ליוסף אבן
יוסף אבן, איש צבא קבע, עם בנותיו מונה ויעל, תל אביב, 1953
יוסף אבן נואם בוועד המרכזי של אגודת האינג'ינרים

יוסף אבן נולד בביאליסטוק. עלה לארץ בשנת התרפ"ו, 1926. בוגר בית הספר הריאלי בחיפה. מוסמך הטכניון בהנדסה אזרחית.
חבר ב"הגנה". נוטר בעתלית, סג'רה ויבניאל. בסג'רה עסק בהגנה מפני הפורעים הערבים ונפצע. השתתף בקיבוץ עין חרוד ב"קורס הסמלים העבריים" בפיקודו של אורד וינגייט (התרצ"ז, 1937). הדריך בקורסים של ה"ההגנה". בשנים הת"ש-התש"ד, 1944-1940, שירת בשירות הידיעות של ה"הגנה" (ש"י) בצפון הארץ.
עבודתו הראשונה כמהנדס אזרחי הייתה סלילת הכביש הראשי בין חצבייה לדמשק על ידי חברת "פלרוד" שעסקה בסלילת כבישים ובניית ביצורים בלבנון ובסוריה, בעיקר עבור הצבא הבריטי.
בשנת התש"ג, 1943, התגייס לצבא הבריטי ושירת בבריגדה היהודית. עבר קורס חבלנים בדרום איטליה, התמנה לסרג'נט במחלקת החבלה של הגדוד השלישי וזכה לציון לשבח. אחרי מפלת הגרמנים בצפון איטליה, הועבר עם גדודו לגרמניה, בסמוך למחנה ההשמדה ברגן בלזן, שם התמסר עם חבריו לבריגדה לפעולות הצלה ועזרה לשרידי השואה וארגון עלייתם לארץ. גם בשובו לארץ, אחרי השחרור, עסק מטעם ה"הגנה" באיתור פליטי השואה והעלאתם לארץ. מאוחר יותר, בשנת 1987, הוענק לו מטעם משרד הביטחון הישראלי "אות הלוחם בנאצים"
בתל אביב החל לעבוד כמהנדס אזרחי והיה לחבר באגודת האינג'ינרים והארכיטקטים ובהמשך, לחבר הוועד המרכזי של האגודה.
עם פרוץ מלחמת השחרור (התש"ח, 1948), גויס לחטיבה 7, סייע בהקמתה והיה לקצין המטה שלה. אחרי המלחמה, כיהן כמפקד מחנה המטכ"ל ברמת גן. לבקשתו של חיים לסקוב, הצטרף ליחידה לפיתוח כלי נשק שבתוך אגף ציוד, חימוש ותכנון במטכ"ל. בהמשך כיהן כקצין הנדסה ראשי של פיקוד המרכז, ראש ענף במפקדת קצין הנדסה ראשי, מקים מערכת הבינוי של מערכת הביטחון ומנהלה, חבר נשיאות בית הדין הצבאי העליון ואב בתי הדין המיוחדים, חבר ועדת חקירה מטעם שר הביטחון והרמטכ"ל על ניצול כוח האדם והציוד המכני הכבד במלחמת יום הכיפורים.
בשנת 1952 חזר עם משפחתו לראשון לציון. כאן הצטרף למועדון רוטרי והיה לנשיאו (1962-1961) וחבר המועדון במשך שנים רבות.
נמנה על מקימי "צוות" (אגודת גמלאי שירות הקבע בצה"ל) 1960בשלוש השנים הראשונות כיהן כמזכיר האגודה. את סמל האגודה עיצב במו ידיו.
בשנת 1958, הוא מנהל בחברת "תעשיות אבן וסיד". במשך 40 שנה עסק בקידום תעשיית המחצבים בארץ. במסגרת תפקידו בהקמת וניהול מחצבת הרטוב, בעת עריכת הפיצוצים לחשיפת שכבות האבן, התגלתה מערת הנטיפים - מערת שורק (1968).
בראשית שנות השישים (למאה העשרים) הוא מצטרף כחבר מן המניין בחבר הנאמנים של הטכניון. כיהן כיושב ראש ארגון מוסמכי הטכניון ויושב ראש מערכת העיתון "הנדסה ואדריכלות".
בשנת 1969 התמחה למנהל הטכני והמהנדס הראשי של חברת "רדימיקס"- חברה העוסקת באספקת בטון מוכן ליציקה. את תפקיד זה מילא במשך 12 שנה. כיהן כיושב ראש הוועדה הטכנית של אגודת יצרני הבטון ונציגה בוועדת התקינה של מכון התקנים. נמנה על הנהלת חברי המרכז של האיגוד הישראלי לקידום הנדסת המחצבים וחבר בהנהלת הקרן לשיקום מחצבות. בשנת 1985 הוענקה לו תעודת הוקרה מיוחדת מטעם האיגוד.
פרסם מאמרים מקצועיים בנושא אגרגטים, מחצבים, מידע גאולוגי למחצבות. נשא הרצאות בכנסים מקצועיים וימי עיון. כיהן כחבר בועדות מינויים מטעם נציבות שירות המדינה (למשרות ציבוריות במקצועות ההנדסה).
בשנת 1978, הצטרף כנציג מפא"י (מפלגת פועלי ארץ ישראל) אל מועצת עיריית ראשון לציון. עמד בראש הוועדה לעייני חירום. שימש בורר יחיד בענייני חוזים לביצוע חברת "מקורות" ובחברות וגופים פרטיים. שימש יועץ בכיר במכונים ובקרנות ממשלתיות; יועץ ומלווה מחקרים מטעם קרן המחקר לצמנט במכון הממלכתי לחקר הבנייה, המכון לפריון העבודה והייצור, מכון התקנים, המכון לקרמיקה וסיליקטים, המכון לחקר התחבורה. יועץ לענייני הניצול של הצמנט בתעשיית הבטון ומוצריו - חברת "נשר" מפעלי צמנט פורטלד ישראליים בע"מ.
אחרי פטירתו, התקיים טקס במפעל "כימוקריט" שאותו ייסד וניהל במסגרת עבודתו ב"רדימיקס, והמפעל נקרא על שמו.