צלליכין יהודה אידל
שנת לידה: תרכ"ב 1862
שנת עלייה: תרמ"ב 1882
שנת הגעה למושבה: תרמ"ג 1883
מקום מגורים במושבה:
עיסוק: כורם
שנת עזיבה:
לאן עזב:
שנת פטירה: תש"א 1941
השתייכות לקבוצות
בנינסון חיים יצחק
 
בנינסון בילה רוחמה
צלליכין משה
 
צלליכין אסתר
    צלליכין (בנינסון) חסיה   צלליכין יהודה אידל    
ילדי האישיות המוצגת:   בסקינד (צלליכין) רוחמה    גרשברג (צלליכין) אלישבע    צלליכין מנוח    לאונר (צלליכין) אסתר    צלליכין יצחק חיים
יהודה וחסיה צלליכין על יד ביתם
יהודה אידל צלליכין (משמאל), צוקרמן איש גדרה, מנחם אוסישקין ומנשה מאירוביץ
הלווייתו של הביל"ויי יהודה צלליכין בראשון לציון, התש"ב, 1942

יהודה צלליכין נולד ברוסיה, בעיר שקלוב. בשנת התרמ"ב, 1882, הצטרף אל קבוצת הבילויים ויחד אתם עלה לארץ. וזה סיפור כניסתו לארץ בנמל יפו: ה"תזכרה" (מעין דרכון) שלו לא הייתה תקינה ולכן שלח לו ישראל בלקינד נפוס (תעודת לידה טורקית) וגם כתב לו שיראה לשוטר הממונה בחוף רק את הנפוס, ועל כל שאלותיהם של פקידי הנמל יענה משפט אחד בערבית: "אנא מן הון" (אני מפה). ואמנם, כך עשה ובתוך כך דחפוהו חבריו לאט לאט עד אשר עברו את בית המכס. ועוד ימים רבים אחר כך היו מכנים אותו בבדיחות הדעת: האדון 'אנא מן הון'.
עם בואו לארץ ישראל, עבד יהודה צלליכין יחד עם חבריו הבילויים במקוה ישראל בחקלאות. בשנת התרמ"ד, 1884, נשא לאישה את הבילויית חסיה בנינסון והשניים בנו את ביתם בראשון לציון. בבואו לכאן, הביא אתו את זוג החתולים הראשון כדי להשתלט בעזרתם על עכברי השדה ועכברי הבית הרבים. בראשית דרכו במושבה עבד כמטפל בפרדות של קבוצת הבילויים.
בהמשך, יחד עם רעייתו, היה לחקלאי ועבד בכל ענפי המשק ובביתם, הפתוח תמיד לאורחים ולעוברי דרך, מצויים בקביעות לחם, חלב, ביצים וירקות. בני הזוג צלליכין עסקו תמיד במעשי חסד ובמתן עצות טובות לנזקקים.יהודה צלליכין נמנה עם האיכרים הבודדים במושבה שנטעו עצי זית ועסקו גם בעשיית שמן. תקופת מה ניסה את מזלו גם במסחר, פתח חנות מנופקטורה אולם זו נסגרה אחרי זמן מה.
היה מן הראשונים שקיבלו עליהם את הנתינות הטורקית ואדמות רבות נקנו על שמו בשל נתינותו - אדמות בן שמן, רוחמה, נחלת יהודה ועוד. נוסף על כך, בהיותו מומחה באבחון טיב הקרקע, שאלו רבים בעצתו לפני שקנו אדמה ואף יהושע חנקין, גואל האדמות, התייעץ עמו.
יהודה צלליכין נמנה עם חמשת הראשונים שהציעו לברון רוטשילד להתחיל להחזיר לו את כספי הסיוע שלו במטרה להיות לבעלי משק עצמאיים. ואמנם, במשך הזמן, רכש בעצמו קרקעות והיו לו שדות, כרמים ופרדסים בראשון לציון, ברחובות ובגדרה והיה נוהג לרכוב על חמורו בין נחלה לנחלה גם בשנותיו המאוחרות. היה חבר באגודת "אחוזה" וחברת "ראשוניה" - אגודות לקניית קרקעות.
יחד עם אשר לוין וכתריאל רפפורט, היה בעל דיליז'נסים אשר נסעו בין ראשון לציון ליפו.
נמנה עם מייסדי "קופה חקלאית" והיה יושב ראש הראשון שלה; כיהן כיושב ראש הראשון של "קופה הדדית לביטוח בהמות"; זמן מה נשא תואר של "רב מטעם" - ממונה על ידי השולטן הטורקי על יהודי המושבה וככזה, נמנה גם על חברי המוכתרייה; נמנה עם כותבי המכתב לפקיד הברון ובו בקשה לביטול הבמה בבית הכנסת - במה שהוקמה עבור פקידי הברון; במשך שנים כיהן כחבר בוועד המושבה; חבר בוועד החקלאי; חתום על מגילת היסוד להקמת המוזיאון על-שם רוטשילד בשנת 1936; נמנה עם חברי הקרן הקימת הראשונית.

מקורות לציוני דרך
רשימת אזרחי המושבה למשפחותיהם ולאחוזותיהם, תרע"א, 1911. ארכיון המוזיאון, ע2 - 1/2 (2).
מרשם תושבים, תרפ"ו-תרפ"ז,1926 -1927. ארכיון המוזיאון, ע2 - 1/2 (6).
תיעוד בעל-פה. ארכיון המוזיאון.
פנקס להפרטיכלים האחרונים וזה"ד לאסיפות הכלליות וישיבות ועד המושב, תרע"ח-תרפ"א, 1917 - 1920. ארכיון המוזיאון, ע1 - 1/17
סמילנסקי, משה. כתבי משה סמילנסקי, הוצאת התאחדות האיכרים בארץ ישראל, תרצ"ד.
פרימן, א"מ. ספר היובל לקורות המושבה, "ראשון לציון" מיום היווסדה תרמ"ב עד שנת תרס"ז, ירושלים.
תדהר, דוד. אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, תל אביב: ראשונים (תדהר), 1947.
ראשונים בהגנה, סיפור "ההגנה" במרחב ראשון לציון, הוצאת ארגון חברי ההגנה בראשון לציון בסיוע עיריית ראשון לציון, 1990.