חיסין חיים
שנת לידה: תרכ"ה 1865
שנת עלייה: תרמ"ב 1882
שנת הגעה למושבה: תרמ"ג 1882
מקום מגורים במושבה:
עיסוק: רופא
שנת עזיבה: תרמ"ה 1885
לאן עזב: ישראל, גדרה
שנת פטירה: תרצ"ב 1932
השתייכות לקבוצות
פריזר אברהם
 
חיסין יעקב
 
    חיסין (פרייזר) פאני   חיסין חיים    
ילדי האישיות המוצגת:   חיסין שרה    חיסין יהודית    חיסין אלכסנדר    פולני (חיסין) עדה    גפן (חיסין) אסתר    פינקלשטין (חיסין) דבורה
ספרו של ד"ר חיים חיסין

חיים חיסין נולד במיר, פלך מינסק, רוסיה הלבנה. למד ב"חדר" ובגימנסיה שבמוסקבה. הצטרף לאגודת ביל"ו (בית ישראל לכו ונלכה) ויחד עם קבוצת ביל"ויים עלה לארץ בשנת התרמ"ב, 1882התגורר יחד עם חבריו במקוה ישראל, עבד אתם כפועל בפרדס אנטון איוב וסבל עמם רעב ומחסור ויחס קשה מצד המנהל שמואל הירש.
בחשון התרמ"ג, דצמבר 1882, עברה חבורת הביל"ויים לראשון לציון על מנת לעבוד כפועלים ולהתיישב, בעזרת פקידות הברון, על הקרקע. נשא כאן לאישה את חברתו הביל"ויית פאני פרייזר - החופה הועמדה בראש הגבעה, תחת עץ השקמה העתיק, במקום שהיה בהמשך לבית הקברות של המושבה ואשר בו נכרה עד מהרה קברה של בתם הבכורה.
בראשון לציון השתתף חיים חיסין בחפירת הבאר הראשונה וכפי שסיפר מאוחר יותר (בספרו "מיומן אחד הבילו"יים") היה הראשון שהגיע אל המים ואף הכריז על כך באוזני החופרים. הקריאה שקרא "מצאנו מים" נחרטה, בשנות הארבעים (למאה ה-20), על גבי סמלה של ראשון לציון לזכרון עולם.
בתום שנתיים קשות, חזר עם אשתו לרוסיה אך זמן קצר לאחר מכן שבו לארץ והצטרפו לחבורת הביל"ויים שהקימו את גדרה. בהמשך, עזב במטרה להיות עצמאי ועבד כעגלון שמוביל נוסעים ומשאות מיפו לירושלים ובחזרה. ושוב קם ועזב עם אשתו ובתם לאודיסה. באוניברסיטת חארקוב הוסמך כרוקח ובמשך עשור עבד שם במקצועו זה. בשנת התרנ"ח, 1898, העביר את משפחתו לניקולאייב והוא עצמו יצא ללמוד רפואה באוניברסיטת ברן שבשווייץ. כאן כיהן כנשיא "האגודה הציונית האקדמאית" והוסמך כרופא.
בשנת התרס"ה, 1905, חזר לארץ והיה לראש הוועד הפועל היפואי לניהול פעילות חובבי ציון בארץ מטעם הוועד האודיסאי. שנתיים מאוחר יותר, השתתף בייסוד המועצה היישובית שליד הוועד הפועל של חובבי ציון ובהמשך, נמנה עם מייסדי "אחוזת בית" ותל אביב. עבד שם כרופא והיה נע ממקום למקום על גבי חמורו. היה חבר הוועד ואף כיהן כיו"ר. יזם את ועמד בראש הוועדה הסניטרית לשמירה על ניקיונה של העיר החדשה. ביוזמתו נוסדה ועדת הצדקה שסייעה לנצרכים.
פרסם ברוסיה, בעיתון "ווסחוד", את "מכתבים מארץ ישראל" שהשפיעו רבות (כדברי תדהר) על הנוער ועל חובבי ציון שם. בשנת התרפ"ה, 1925, פורסם ספרו "מיומן אחד הביל"ויים". "ביומן" כותבת החוקרת שולמית לסקוב "שילב חיסין את חוויותיו האישיות עם פרשיות מתולדות מושבות הדרום הראשונות, והוא מצטיין גם באידיאליזם ולהט נעורים וגם בראייה מפוכחת וביקורתית של ההתרחשויות" (ש. לסקוב, קודם כל, עמ' 120).
גם הצייר נחום גוטמן, בספרו "עיר קטנה ואנשים בה מעט" כותב באהבה על ד"ר חיסין הרופא ואף צייר אותו כשהוא רוכב על חמורו בדרכו אל מטופליו.
משה סמילנסקי, בספרו "משפחת האדמה", מקדיש פרק לד"ר חיסין. "זכות גדולה" הוא כותב "עמדה לו לביל"ויי חיים חיסין: הוא הראשון אשר השמיע, ממעמקי קרקע הבאר בראשון לציון, את הבשורה הגדולה "מצאנו מים!". בהמשך, מסביר סמילנסקי את חשיבותו המכרעת וההיסטורית של אירוע מציאת המים שבלעדיהם אין חיים.
ואמנם, בזכות זו, ייזכר לעד בראשון לציון שמו של חיים חיסין!