דודזון (ריבקינד) מנחם מנדל
שנת לידה: תרכ"ז 1867
שנת עלייה: תרמ"ט 1889
שנת הגעה למושבה: תרס"ד 1894
מקום מגורים במושבה:
עיסוק: איכר, כורם
שנת עזיבה:
לאן עזב:
שנת פטירה: תרע"ב 1911
קיימוביץ מאיר
 
קיימוביץ ציריל
ריבקינד דב ברל
 
ריבקינד רחל לאה
    דודזון (קיימוביץ) חיה   דודזון (ריבקינד) מנחם מנדל    
ילדי האישיות המוצגת:   ויגודסקי (דודזון) פסיה    וישנבסקי (דודזון) הדסה    דודזון יואב    ים שחור (דודזון) לאה    דודזון אבישי    בן דוד (דודזון) עשהאל    דודזון אבנר
מנחם מנדל דודזון על סוסו, לבוש כערבי, היה מעביר מכתבים בין יקבי ראשון לציון וזכרון יעקב
בית דודזון ברחוב הכרמל

מנחם מנדל דודזון נולד בגרודנה, רוסיה הלבנה, להוריו דב-ברל ורחל-לאה ריבקינד. בגיל צעיר נשא את חיה אשתו והתיישב בבית הוריה בלומז'ה.
ובמלאות לו 21 שנה, משהיה עליו להתגייס לצבא, וכמי שדבק ברעיון "חיבת ציון", החליט לעלות לארץ ישראל. בעזרת דרכון של יהודי בשם דודזון, ועל אף התנגדותו הנחרצת של חותנו, עלה בחשאי ובגפו על האנייה באודסה.
בשנת התרמ"ט, 1889, ירד בנמל יפו ואת ראשית דרכו בארץ עשה כפועל חקלאי אצל אשר לוין בראשון לציון ובחפירת בורות לנטיעה אצל איכר ברחובות.
בנס ציונה מצא חדר לגור בו ויום יום היה עושה את דרכו ברגל לעבודתו בראשון לציון. כאן, בארץ, כסמל להתחלה החדשה, החליט להחליף את שמו (ריבקינד) ולשמור על השם דודזון.
במשך שלוש שנים ביקש במכתביו לשלוח אליו לארץ את אשתו ואת בתם התינוקת ונתקל בהתנגדותו העיקשת של חותנו עד אשר פסק הרב בלומז'ה שאין להפריד בין בעל לאשתו ויש לשולחה אל בעלה בארץ ישראל.
בשנת התרנ"ד, 1894, התיישבה המשפחה בראשון לציון.
כשהחל מנחם מנדל דודזון לעבוד כמנהל המשק אצל אלמנתו של הירשפלד, עברו להתגורר בחצר ביתה. אולם, שאיפתו הגדולה הייתה להיעשות איכר עצמאי ועל כן, בשנת התרס"א, 1901, הוא קונה אדמה בחוות "מרגו" שבקפריסין, שם מגיש הברון הירש סיוע לאיכרים היהודיים.
המשפחה מתיישבת בכפר קטן בין לרנקה לניקוסיה ובמשך שנים מספר מנהלת משק חקלאי ובו שדות תבואה ועדר כבשים.
בשנת התרס"ד, 1904, משהתרוקן הכפר מיושביו היהודיים וגם השוחט עזב וליואב, הבן הקטן, לא נמצא "חדר" ללמוד בו, מכר האב את אדמותיו לפקידי פיק"א והמשפחה חזרה לראשון לציון.
בשובו, קנה אדמה במושבה, רכש זוג סוסים ועבד באגודת הכורמים בהובלת מכתבים מראשון לציון אל זכרון יעקב וכן גם יינות למשלוח לחוץ לארץ.
כמו כן, היה מסיע את הרופא בביקוריו השבועיים בין בתי יפו, ראשון לציון, נס ציונה, רחובות ועקרון. תקופת מה עבד בחריש בפוריה ואצל וילבושביץ בלוד, בבית החרושת לשמן. כשהוא לבוש עבאיה וכאפייה, היה רוכב על סוסו לכפרים לקנות את הזיתים ואת פסולת הזיתים עבור הפקת השמן.
בשנת התרע"ב, 1911, חלה ואושפז בבית החולים של וולך בירושלים, שם נפטר. הובא לקבורה בהר הזיתים.